בניגוד למה שלעיתים מקובל לחשוב, שחיקה של המפרק לא בהכרח מסתיימת בצורך להחליף את המפרק, ורוב האנשים מטופלים שמרנית ללא מגבלה משמעותית בחייהם לטווח הארוך. הטיפול השמרני מתחלק ל:

1. שינוי באורח החיים – אשר מטרתו להוריד כאבים לטווח ארוך, ולמנוע את התדרדרות המחלה.
2. טיפול מיידי – להורדת הכאבים והתהליך הדלקתי שמתרחש במפרק.

שינוי באורח החיים:

1. שיקום, חינוך למודעות, ופעילות גופנית מבוקרת – הם בעלי חשיבות רבה בהורדת הכאבים ומניעת החמרה של המחלה. בשונה ממה שחושבים, פעילות מבוקרת (שאינה טראומתית למפרק) כגון הליכה, שחייה ורכיבה על אופניים, מביאה לשיפור בסימפטומים ומונעת התדרדרות נוספת של הסחוס.
2. ירידה במשקל ותוכניות הרזיה – מומלצות לכל האנשים עם עודף משקל (BMI מעל 25). השמנת יתר היא אחד הגורמים העיקריים לשחיקה ולכאבים במפרק. השיטה היעילה ביותר לרדת במשקל היא שילוב של דיאטה עם פעילות אירובית מתונה. מבין כל הטיפולים השמרניים, הורדה במשקל לא רק יכולה להוריד ברמת הכאב, אלא גם למנוע את התדרדרות המחלה.
3. פיזיותרפיה – אשר מטרתה לשמור על חוזק השרירים, ובכך לייצב את המפרק ולהוריד מהעומס על הסחוס בזמן עמידה ותנועה. מטרה נוספת בפיזיותרפיה היא שימור טווח התנועה של המפרק, שכן נטיית המחלה היא לגרום לנוקשות וירידה ביכולת התנועה לטווח ארוך.

טיפול מיידי

טיפולים תרופתיים/ביולוגיים:
במקרים בהם תלונות הכאב קשות ויש צורך במענה מיידי לכאבים, ניתן להיעזר בטיפול פומי (שנלקח דרך הפה) או תוך-מפרקי (זריקות הניתנות ישירות למפרק):

טיפול פומי (דרך הפה) – כולל את משפחת התרופות האנטי-דלקתיות שאינן סטרואידיםNSAIDS) ), כגון ארקוקסיה ואטופן אשר מהווים קו טיפולי ראשון לכל המטופלים עם כאבים ממקור שחיקתי (אוסטאורטריטיס). יש לשים לב שתרופות אלו עלולות לגרום לכיב קיבה ויש צורך להיוועץ עם רופא המשפחה, וליטול תרופות להגנה על הקיבה בזמן השימוש בהם. תרופות אחרות המשמשות להורדת כאבים בלבד ואין להן מרכיב נוגד דלקת הן גם אופציה, וכוללות תרופות כגון אקמול ואופטלגין.

זריקות לתוך המפרק – מטרתן לייצר ריכוז גבוה של נוגדי דלקת בתוך המפרק, ובכך להוריד את הכאבים הנובעים מהתהליך המתרחש בברך. בניגוד לטיפול פומי אשר מגיע רק בחלקו למפרק והיתר מתפזר בגוף ועובר פירוק, זריקות תוך-מפרקיות מגיעות ישירות ובריכוז גבוה לתוך המפרק. זריקות אלו מתחלקות באופן גס לזריקות ממשפחת הסטרואידים, לאלו המבוססות חומצה היאלורונית ולטיפול רגנרטיבי:

• זריקות סטרואידים (לדוגמא דיפרוספן, דפומדרול): כאמור, בבסיס התהליך השחיקתי קיים תהליך דלקתי. מטרת הסטרואידים היא להוריד את רמת הדלקת המתחוללת במפרק ובכך להקל בכאבים. בזריקות מסוג זה לרוב קיים גם מאלחש מקומי, הגורם להקלה מיידית וזמנית בכאבים (כמו אצל רופא שיניים). יעילות הזריקה מושפעת בין היתר מחומרת השחיקה של הסחוס ומעוצמת התהליך הדלקתי. זריקה זו לרוב נכנסת לפעולה לאחר 24-48 שעות ומשך פעילותה לרוב שבועות עד חודשים. תופעות לוואי שחשוב לשים לב אליהן כוללות בין היתר עלייה חדה (אך זמנית) ברמות הסוכר בדם, נזק סחוסי בעיקר בשימוש ממושך, זיהום תוך-מפרקי, הידקקות של העור ולובן באזור ההזרקה, ואדמומיות (זמנית) בפנים.
• זריקות מבוססות חומצה היאלורונית (לדוגמא סינביסק, אורטוביסק): חומצה היאלורונית דומה בתכונותיה לחומר שהגוף עצמו מייצר בתוך המפרק. מטרת זריקות אלו לשמש כחומר סיכוך ובולם זעזועים במפרק, ובכך לשמור על בריאותו ולשפר את תפקודו. מדובר בזריקות בטוחות באופן יחסי ותופעות לוואי אפשריות כוללות בין היתר הגבלה וקושי בתנועה לאחר הזריקה, כאבי שרירים ונוקשות.
• זריקות רגנרטיביות: טיפולים אלו מבוססים על החומרים הטבעיים בגוף כגון דם, שומן או מוח עצם, כדי לטפל במחלה. בשיטה זו נעשה שימוש באחד מחומרים אלו כדי לייצר נוזל שיוזרק לאחר מכן למטופל. קבוצה זו כוללת בין היתר זריקות PRP (Platelet Rich Plasma), אשר צוברות בשנים האחרונות עניין רב בעולם וגם בארץ. הטיפול כולל שאיבה של דם המטופל וסירקוזו במטרה לבודד בריכוז גבוה את טסיות הדם מיתר המרכיבים. לבסוף, טסיות אלו בצורתן המזוקקת מוזרקות בריכוז גבוה בחזרה לברך או לירך המטופל. יתרון משמעותי בזריקות אלו הוא העובדה שהחומר הפעיל מגיע מהמטופל עצמו, ולכן בטיחותן גבוהה. לצד זאת, כדאי לציין כי למרות מספר מחקרים שהדגימו את יעילותן, מחקרים אחרים מצאו שזריקות אלו לא יעילות, ולכן דרוש עוד ידע בנושא.

פרופ' שוחט מבצע במרפאתו את כל הזריקות המתוארות לעיל. ההחלטה על סוג הזריקה תלויה באופי הכאבים, בחומרת השחיקה וברצון המטופל.