טיפול ניתוחי מתאים לאנשים אשר סובלים מפגיעה משמעותית באיכות החיים, ומיצו את הטיפול השמרני.

1. החלפה חלקית של הברך – בברך שלושה מדורים/תאים אשר יכולים להישחק – פנימי (השכיח ביותר), צידי ואחורי (מאחורי הפיקה). במקרים שבהם רק מדור/תא אחד של הברך מעורב במחלה, ויתר המפרקים בריאים, ניתן לבצע החלפה חלקית של הברך. ניתוח זה מתאים לאנשים פעילים, עם כאב ממוקד רק למדור השחוק, עם רצועה צולבת תפקודית, ללא עיוות חמור במראה הברך, וללא הגבלה משמעותית בטווח התנועות. היתרון בניתוח זה על פני החלפה מלאה היא שמדובר בניתוח קטן יותר, עם תקופת שיקום קצרה יותר, והמפרק המוחלף מדמה יותר את המפרק הטבעי (התחושה טבעית יותר). 
2. החלפה מלאה של הברך – זהו הטיפול הניתוחי המקובל והשכיח ביותר במצבי שחיקה של הסחוס. טיפול זה מתאים לאנשים אשר מיצו את הטיפול השמרני וסובלים מכאבים המגבילים אותם בפעילות היומיומית, וגורמים לפגיעה מתמשכת באיכות החיים. בניתוח זה מבצעים חתך של העור בקדמת הברך, הסטה של הפיקה וחיתוך של הסחוס והעצם משני צידי המפרק. במקומם מניחים משתלים מלאכותיים עשויים מתכת (טיטניום או קובלט כרום), אשר מופרדים בפלסטיק עמיד (פוליאתילן). בשנים האחרונות, מתוך רצון לשפר את תוצאות הניתוח, פותחו מספר שיטות לביצוע הניתוח ונעשה שימוש גובר באמצעים טכנולוגיים במהלכו.

קראו עוד על טכנולוגיות חדישות בהחלפות ברכיים. 

שיטות להחלפת הברך

ניתוח להחלפת הברך אינו חדש. הוא קיים במשך שנים ומבוצע בצורה מסורתית (מכאנית) מעל 30 שנה. כאשר בדקו את רמת הכאב, תפקוד ושביעות רצון המטופלים אשר עוברים ניתוחים אלו מצאו שכ-10-20% מהמטופלים לא מרוצים מהחלפת הברך מסיבות לא ידועות. במטרה לשפר את הניתוח ואת שביעות רצון המטופלים, בשנים האחרונות יותר ויותר מנתחים מנסים לבצע את הניתוח בשיטות שחורגות מהצורה המסורתית. מבין שיטות אלו, השיטה הקינמטית צברה עניין רב בשנים האחרונות. שתי השיטות דומות בכך שמתבצע חיתוך והוצאה של העצם החולה, והחלפתם במשתלים ממתכת שביניהם רכיב פלסטיק (פוליאתילן). ההבדלים העיקריים בין השיטות הנ"ל הם האופן והכיווניות שבהם מתבצע החיתוך של העצם והסחוס, וכן האופן שבו המשתלים מונחים במרחב. אפרט לגבי שתי שיטות אלו:

השיטה המסורתית (מכאנית) 

בשיטה זו המטרה היא שהרגל תהיה ישרה והמשתלים יונחו בצורה כזו שיהיו מקבילים לקרקע. החיתוך של העצם והסחוס זהים אצל כל אדם וכדי ליישם את השיטה ולהגיע לברך מאוזנת, יש צורך לבצע שחרור של הרצועות המקיפות את הברך. כמו כן, מתבצע עיוות של המשטח המפרקי והוא עובר שינוי ממצב אלכסוני למצב אופקי. אם כך מדוע שיטה זו התפתחה? מקורה של השיטה בכך שהמשתלים בעבר היו פחות עמידים לכוחות גזירה מסוימים, וכדי להעניק למשתלים זמן חיים מקסימלי – נמצא שהם צריכים להיות מונחים בצורה כזו. בפועל, אם המשתלים היו מונחים באלכסון הם היו עלולים להיכשל תוך חודשים או שנים בודדות. למעשה, שיטה זו פותחה במטרה לגרום למשתלים לשרוד כמה שיותר זמן וזה בא על חשבון הצורה הטבעית של המפרק.

השיטה הקינמטית 

כאמור, שיטה זו התפתחה מתוך רצון לגרום לשביעות רצון גבוהה יותר בקרב המנותחים, ומתוך הבנה שלפחות ל-30% מהאוכלוסייה מבנה הרגל איננו ישר לחלוטין. מטרתה של השיטה היא להחזיר את הברך לצורה שהייתה לה לפני שהתפתחו שינויים שחיקתיים. בניגוד לשיטה המכאנית, החיתוך של העצם והסחוס ואופן הנחת המשתלים (כיוון במרחב) שונה בין אדם לאדם, ומותאם לכל מטופל באופן אישי בזמן הניתוח. בפועל, בשיטה זו המשטח המפרקי נשאר בצורתו האלכסונית והמשתלים מונחים באופן אלכסוני, בניגוד לשיטה המכאנית. איך זה אפשרי מבלי שהמשתלים ייכשלו? הדבר מתאפשר הודות להתפתחות החומר שממנו המשתלים עשויים בשנים האחרונות, והם היום הרבה יותר עמידים לכוחות גזירה בהשוואה לעבר. במעקב אחר אנשים שעברו החלפה קינמטית לפני יותר מ-10 שנים לא נמצא שהמשתלים נכשלים יותר בהשוואה להחלפה המסורתית, עובדה המקנה ביטחון בשימוש בשיטה זו – ואכן השימוש בשיטה הקינמטית צובר תאוצה בשנים האחרונות. החיסרון הוא שאנחנו עוד לא יודעים מה ההשלכות של ניתוח בשיטה זו בתקופת זמן מעבר ל-15-20 שנים, והאם המשתלים יחזיקו מעמד גם בטווח זמן זה.

תמונה זו ממחישה את הכיוון הטבעי של המשטח המפרקי (קו שחור מקווקו) ואת כיוון החיתוך של העצם בהחלפה מכאנית (מימין), שמתעלמת מכיווניות זו – למול השיטה הקינמטית (משמאל), שמנסה לשחזר קו זה.

פרופ' שוחט מנתח בשיטה הקינמטית ופרסם מספר מחקרים על הבטיחות של השיטה וכן על היתרון שלה בהשוואה לשיטה המכאנית. למידע על פריצת הדרך הטכנולוגית: החלפת ברך רובוטית בגישה קינמטית (Kinematic Alignment) – [לחצו כאן לעמוד המלא של פרופ' נועם שוחט].