טיפול ניתוחי מתאים לאנשים אשר סובלים מפגיעה משמעותית באיכות החיים ומיצו את הטיפול השמרני.

החלפת מפרק ירך מלאה – מפרק הירך מורכב מצוואר וראש הירך מצד אחד, אשר נעים בתוך מובלעת אגנית (אצטבולום) וניתן לדמות את התנועה למכתש ועלי. בהחלפה מלאה של מפרק הירך, הראש ביחד עם צוואר הירך נחתכים ומוצאים מהגוף – והסחוס שמצפה את האגן גם הוא משויף ומוצא מהגוף. לאחר מכן, שתל מלאכותי עשוי טיטניום מוכנס בלחץ לתוך עצם הירך מצד אחד, ומצד שני מבנה דמוי כיפה מטיטניום מוכנס לעצם האגן. המתכות מצופות חריצים קטנים, אשר מאפשרים לעצם לגדול לתוכם ולאחר מספר חודשים השתלים הללו הופכים לחלק בלתי נפרד מהגוף. למשתל בצד הירך מתחבר כדור שלרוב עשוי קרמיקה, והוא נע על גבי משטח עשוי פוליאתילן (או לעיתים משטח עשוי קרמיקה), אשר מחובר לרכיב האגני.

חידוש מפרק הירך (Resurfacing-רה-סרפסינג) – לאנשים צעירים (לרוב מתחת לגיל 65) ופעילים, עם שחיקה אך ללא עיוות קשה של המפרק, ניתן להציע ניתוח Resurfacing – חידוש של המפרק. בניתוחים אלו, בניגוד להחלפה מלאה, צוואר הירך נשמר ורק מתבצע שיוף של הסחוס המכסה את ראש הירך. סחוס זה מוחלף בציפוי מתכתי אשר נע בתוך הרכיב האגני, שדומה באופיו למתואר לעיל. בעבר ניתוח זה היה מתבצע בגישה אחורית, אך בשנים האחרונות גם מתבצע בגישה קדמית על ידי מספר אנשים מצומצם בעולם, דבר המשפר את השיקום. היתרון העיקרי של ניתוח זה לעומת החלפה מלאה הוא שימור צוואר הירך – וכך שימור טבעי יותר של המפרק, המאפשר תפקוד דומה יותר לאנטומיה הטבעית של המטופל. בנוסף לכך, הניתוח מאפשר למטופלים לחזור לפעילות גופנית אינטנסיבית ואפילו ספורט תחרותי.

פרופ' שוחט מבצע ניתוחי Resurfacing בגישה קדמית למטופלים אשר מעוניינים לחזור לפעילות גופנית מלאה. החלטה תתבצע בשיתוף עם המטופל לאחר שיחה ומעבר על צילומי האגן ומפרק הירך.

למידע נוסף על ניתוח לחידוש מפרק הירך הקליקו כאן.

גישות להחלפת מפרק הירך

גישה קדמית – בגישה הקדמית מתבצע חתך בחלק הקדמי של הירך. החתך יכול להתבצע בצורה אורכית או בצורה רוחבית (נקרא גם בקיני). בגישה זו השרירים מוסטים לצדדים ואין צורך בחיתוכם כדי לבצע את החלפת המפרק. למעשה, המפרק מוחלף במלואו ללא פגיעה בשרירים כלל – וזהו היתרון הבולט ביותר בשיטה זו. מאחר שאין פגיעה בשרירים, השיקום של מנותחים לאחר החלפת מפרק ירך בגישה הקדמית קל יותר. מאותה סיבה גם אין צורך בהגבלות לאחר הניתוח, והמטופלים יכולים לחזור לחיות את חייהם מבלי להשתמש בהגנות. יתרון משמעותי נוסף הוא שבזמן הניתוח המטופל שוכב על הגב – וכך ניתן לבדוק בצורה מדויקת את אורך הרגליים ולדאוג שהוא יהיה שווה. החיסרון של שיטה זו הוא שהיא קשה יותר לביצוע מבחינה טכנית בהשוואה לשאר הגישות, ולכן בידיים לא מיומנות ייתכנו סיבוכים בשכיחות גבוהה יותר.

גישה אחורית – בגישה זו מתבצע חתך בחלק החיצוני או האחורי של הירך, באזור העכוז. החתך יכול להיות אורכי, רוחבי או מעוקל, כתלות במנתח. בשיטה זו מתבצע פיצול של שרירי העכוז, וניתוח ושחרור של הגידים האחראים על סיבוב חיצוני של הירך. החיסרון הבולט בשיטה זו הוא שיעור גבוה יחסית של פריקות המפרק (פריקה היא מצב שבו ראש הירך יוצא מהכיסוי שלו, ומצריך החזר במיון או בחדר ניתוח ובהמשך ניתוחים חוזרים). בשל חשש מפריקות לאחר הניתוח ישנן הגבלות לאחר ניתוחים אלו בכל הקשור לישיבה נמוכה ושכיבה. בגישה זו יש גם פחות שליטה על אורך הרגליים כי המטופל שוכב על הצד. יתרונות הגישה הם שהיא קלה לביצוע מבחינה טכנית והיא מוכרת על ידי מנתחים רבים. בנוסף לכך, בשונה מהגישה הצידית, הפגיעה השרירית לרוב לא גוררת נכות לטווח ארוך.

גישה צידית – בגישה הצידית מתבצע חתך אורכי בחלק החיצוני של הירך. בגישה זו, כדי להגיע למפרק הירך מתבצע חתך של הפאציה (חיתולית), שעוטפת את השרירים, ולאחר מכן חיתוך של הגידים שאחראים על תנועת מפרק הירך. בתום הניתוח הגידים הללו והפאציה נתפרים, אך הפגיעה בהם עלולה לגרום לצליעה שלעיתים נשארת לטווח ארוך – וזהו החיסרון העיקרי בגישה זו. בנוסף לכך, יש פחות יכולת לשלוט על אורך הרגליים בהשוואה לגישה הקדמית, מאחר שהמטופל שוכב על הצד. יתרונה העיקרי של הגישה הוא שהיא קלה לביצוע מבחינה טכנית למנתח, ולכן שיעור הסיבוכים נמוך.

פרופ' שוחט ביצע מעל אלף ניתוחים בגישה הקדמית ומנתח בשיטה זו מתחילת הכשרתו. כמו כן, הוא מבצע גם ניתוחי רביזיה בגישה הקדמית.